תקציר קצרצר למי שפספס את התחלת הסיפור:
כבי היא בחורה שלא רוצה להתחתן,
וגם… לא רוצה לחיות.
רגע לפני שהיא קופצת מהקומה השישית
אנחנו מדברות
ותוך כדי אני עושה עליה
את עבודת האמון…
ותוך זמן קצר
כבי מתעשתת
נרגעת
ואנחנו ממשיכות לדבר…
הפגישה התארכה
למעלה משעתיים
ולאט לאט הלחץ שלה נרגע
היא צוחקת
משוחררת
משתפת
ומסכימה שאלווה אותה לתחנה
כדי לחזור לביתה.
תוך כדי שאני חוזרת לביתי
נופל לי האסימון,
שהקב"ה שלח לי אתגר-
עלי להציל את כבי
והרי מדובר פה ב"פיקוח נפש"
ממש בהצלת חיים!
בימים שלאחר מכן,
המשכתי לעשות עליה
את עבודת האמון,
לא כי יש לי זמן מיותר,
אלא כי הבנתי-
שזו היא שעתי הגדולה
זו השליחות שלי!
זמן קצר לאחר מכן,
היא שלחה לי מייל
עם השיר הבא:
בוקר חדש, שמש זורחת,
עננים לבנים בשמיים רוקדים.
ציפורים מצייצות, רוח נעימה נושבת,
יום חדש מתחיל, מלא תקווה.
הבוקר מתגנב, חודר אל החלון,
מקציף את השמיים בצבע זהוב.
טיפות טל נוצצות על העשב הירוק,
שיר חדש נולד , בלבבי הוא מתנגן.
במשך תקופה לאחר מכן,
עוד המשכתי לעשות עליה את עבודת האמון
לא מוותרת עליה,
יודעת שלה
כמו לכל נפש יהודייה
מגיע את ההכי טוב בעולם!
לאחר זמן לא ארוך כבי
מצאה עבודה מצליחה
ועלתה על דרך המלך.
החיים שלה מלאים, גדושים,
היא במרחק של אלפי שנות אור
מאותו מקום שהיא הייתה
וחושבת כבר על השלב הבא
הקמת בית בישראל!
ומה הפריד בין אותה הקפיצה – מהקומה השישית
לחיים המאושרים, מלאי הסיפוק
וגדושי עבודת השם
שיש לה היום?
דבר אחד –
עבודת האמון!
את הסיפור הזה אני משתפת-
לבקשתה הישירה של כבי
שסיפרה לי-
שהיא קיבלה את החיים במתנה
בזכות עבודת האמון
והיא רוצה שאספר את הסיפור שלה
כדי שכל אחד ידע-
שאם עבודת האמון הצליחה לעזור לה-
אז לכל אחד יש תקווה.
וזה מה שהיא כתבה לי כחודשיים אחרי
וממש התחננה שאפרסם בנוסף לסיפור שלה:
"הייתי שקועה בחושך במשך זמן רב מדי.
הדיכאון היה כמו ערפל כבד שעטף אותי,
מנע ממני לנשום עמוק ולהרגיש את השמש על פני.
כל יום היה זהה לקודמו, אפור ושגרתי. הרגשתי לבד בעולם,
כאילו אף אחד לא מבין מה עובר עליי.
הקולות בראשי היו חזקים מהכל. הם לחשו לי שאני לא מספיק טובה,
שאני לא שווה כלום. ספקות עצמיים הרעילו כל מחשבה טובה,
והפכו אותי לאויבת הגדולה ביותר של עצמי.
הגעתי לנקודה שבה הבנתי שאני לא יכולה להמשיך כך.
החלטתי שאני מוכנה לעשות הכל כדי לצאת מהבור הזה.
התחלתי מסע ארוך ומורכב של התבוננות פנימה.
התחלתי לחפש תמיכה בקרב אנשים הקרובים אליי.
הייתי אצל אינספור מטפלות, כולן טובות בדרכן,
אבל אף אחת לא הצליחה להוציא אותי.
עד שהכרתי את דרורית ברון. השיטה הייחודית שלה,
שגם לימדה אותי לבצע בעצמי,
וגם בתחילה עשתה עלי..
למדתי לאהוב את עצמי, פגם פגם, מחשבה מחשבה.
הבנתי שאני ראויה לאושר, שאני שווה את כל הטוב שיש לעולם להציע.
התחלתי להוקיר את הדברים הקטנים בחיים, את החיוך של הסובבים אותי,
את השמש הזורחת בבוקר, את הקפה החם ביד.
היום, אני יכולה לומר בביטחון מלא
שאני אדם חדש. אני חזקה יותר,
בטוחה יותר בעצמי ומאושרת יותר.
אני עדיין עובדת על עצמי כל יום, אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה.
המסע שלי היה ארוך וקשה , כי לא ידעתי בהתחלה על קיומה של דרורית.
עברתי המון מטפלות עד שהגעתי אליה
אבל ב"ה זיכני הקל להכיר את השיטה הזאת שהוציאה ממני
את כל הכוחות הטמונים בי והכל בהסתמך על מקורות תורניים קדושים.
למדתי שהחושך הוא חלק מהחיים, אבל הוא לא חייב להישאר לנצח.
למדתי שהכוח לשנות את חיינו טמון בנו,
ושכל אחד מאיתנו יכול להתגבר על כל קושי וחייב להתגבר עליו!
ד' רוצה שנעבוד אותו לא מכפייה אלא מסיפוק ושמחה.
אם אתן קוראות את זה ומרגישות שצריכות חיזוק (מי בדורנו לא צריך חיזוק) אז ממליצה בחום על דרורית ברון זה שיטה שהוכיחה את עצמה בצומת הקשה בחיי".
ולאחרונה כתבה לי לאחר שקראה את מה שכתבתי עליה:
"אולי תוסיפי שאח"כ למדתי ממך את השיטה
ולא עזבתי אותך עד שהסברת לי הכל
והיום אני משתמשת בשיטה הזו על עצמי וזה נותן לי המון כוחות
כי למי אין לפעמים ירידות?"
מרגישים שהסיפור הזה נגע בכם?
עשה לכם משהו?
גם אתם נמצאים במצוקה כלשהי מול הנער/ה המתבגר/ת שלכם?
מוזמנת לכתוב לי במייל d8484099@gmail.com
ומבטיחה לענות בתשומת לב
ואם יש לי דרך לעזור גם לכם-
אציע לכם בשמחה ונראה מה האפשרות הכי טובה בשבילכם.
דרורית
