אחד המיתוסים היותר מצויים בדורינו:
החיבור של הילד אל המעשים וההצלחה שלו.
הילד מרגיש שמעצימים את המעשים הטובים ואת ההצלחה,
וזה הערך העליון בחיינו.
הוא בונה משוואה,
אם אני ילד טוב- אימא אוהבת אותי, אז אני שווה!
ולכן חשוב לי מאוד להיות ילד טוב,
כי אם לא, אימא לא תאהב אותי,
ואז אני לא ארגיש שאני שווה.
נלמד את ערוץ המחשבה שלנו על הילד,
שהילד שווה תמיד!
מעצם היותו בן אהוב ויקר של בורא עולם,
וכמו שבורא עולם אוהב אותנו
בלי תנאים ובלי קשר לעשייה שלנו,
כך אנחנו אוהבים את ילדינו.
אהבה אמיתית, פשוטה וטהורה.
ובמקביל, נלמד לשוננו להזכיר לילדים,
גם אם אנחנו נוזפים בהם על התנהגות שלילית,
ואפילו אולי מונעים מהם טובות הנאה
תמיד, תמיד, תמיד, אנחנו אוהבים אותם,
כי הם שלנו!
מתנה מבורא עולם!
וכשנתמיד בכך, נוכל גם אנחנו לייצר שיח בבית,
שפה חדשה שתתנגן באוזנינו במנגינה עריבה.
כמו אותו ילדון בן שלוש שאמר לאביו –
"אבא, נכון גם כשאני עושה שטויות אתה אוהב אותי?"
שנזכה להעביר את רגש האהבה האמיתית,
הטהורה, הפשוטה לילדינו היקרים,
השווים, שווי שלא יסולא בפז
מעצם היותם בנים לבורא עולם.
בנים שלנו יקרים ואהובים,
איך שהם, ללא שום קשר לעשייה שלהם.
רוצה גם את ללמוד
איך עושים את העבודה היקרה הזו?
רוצה גם את לדעת
איך מביאים את הילד להרגיש שהוא תמיד אהוב,
שהוא תמיד יקר,
בלי קשר לעשייה שלו?
כתבי לי במייל d8484099@gmail.com
בהצלחה רבה,
דרורית.