כתוב במסכת מכות דף כ"ד:
"פעם היו עולים לירושלים רבן גמליאל ,ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהושע ור' עקיבא.
כיוון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קודש הקודשים.
התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק.
אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?"
אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"
נעצור רגע וננסה להבין
למה הוא צחק?
מה טמון מאחורי ה"צחוק" הזה?
ממשיכה הגמרא:
אמרו לו:
"מקום שכתוב בו
"והזר הקרב יומת"
ועכשיו שועלים הלכו בו?"
אמר להם:
לכך אני מצחק
כתוב באוריה:
"לכן בגללכם ציון שדה תחרש…"
ובזכריה כתוב:
"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים…"
קול ששון וקול שמחה
קול חתן וקול כלה…"
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה
הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה,
עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה ידוע
שנבואתו של זכריה מתקיימת.
(תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה – כלומר שאם הפורענות שניבא אוריה שאמר "ירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער" התקיימה, כמו כן עתיד להתקיים דברי ניחומים של זכריה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה:)
אמרו לו:
"עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו"
"שנו רבותינו:
מתוך כעס- רצון
מתוך רוגז- רחמים
מתוך צרה- רווחה
מתוך ריחוק- קרוב
מתוך נפילה- קימה
מתוך אפילה- אורה!!!
צרה ורווחה,
אפילה ואורה
הם שני שלבים בגאולה
האדם אינו יכול להיות נגאל
בלתי אם יעבור במיצרי הגלות!
(עלי שור לגר"ש וולבה זצ"ל)
נזכור שככל שהאפילה גדולה יותר,
האור עצום יותר
וככל שגדל הריחוק
יבוא הקרוב עוד יותר.
ואם הסתיר ד' פניו לרגע קטן-
הוא יקבץ ברחמים גדולים.
ואם קשה לנו להאמין…
בדיוק זה החושך המדובר
כשאפילו קצה האופק אינו מנצנץ…
(מתוך: רגע אמונה)
כשאנחנו רואים את הילד המתבגר
במצב מאתגר
ונבהלים,
ונחרדים
ומתקשים לעכל
האם אל הנער הזה התפללנו?
נראה לנו
כי בניין חייו נחרב
ללא תקנה…
אך כאן ודווקא כאן
מגיעה האמונה…
חשוב שנבין
ונאמין
שזה, ודווקא זה
המסלול המדויק
אותו תיכנן עבורו בורא עולם.
נאמין שבקרוב
מתוך האפילה
יפציע אור הגאולה!
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה קשה וטראומטית
אותה עברה משפחתי ואני
בפטירתו הפתאומית של ראש משפחתינו
לפני כ4 שנים.
במהלך השבעה גברו הגעגועים של אחד הבנים
והוא השתוקק לראות ולשמוע את קולו של אבא
והנה נפתח לו סרטון שצולם בטיול במהלך שיט קייקים בנהר הירדן
שהתקיים 6 שנים לפני הפטירה.
וזה מה ששמע:
וזה מה שאמרו לו חבריו
עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו
למה?
כי אם עד עכשיו בכינו
עכשיו אנחנו שמחים על זה עצמו
וזה נחמה אמיתית!
הנחמה זה להסתכל על זה במבט האמיתי,
שזה התוכנית של הקב"ה
וזו הדרך
וזו השיטה
זו הצורה
של איך להגיע לטוב,
למה הקב"ה….
ולא יסף…
43 שניות של מסר ברור וחד
שמבטא את הערצתו של האבא הגדול
לדמותו של רבי עקיבא ולמשנת חייו.
כמובן שהרגשנו בחוש איך הקב"ה שלח לנו
דברי ניחומים אמיתיים שהגיעו בזמן המדויק ביותר.
המסר המאלף הפך להיות המוטו של המשפחה
"אם עד עכשיו בכינו עכשיו אנחנו שמחים על זה עצמו!"
גילוי נאות:
היה לי קשה לחשוב שעלינו לשמוח בזה שהוא עלה לישיבה של מעלה
אבל ככל שחלף הזמן הבנו יותר ויותר לעומק את עוצמת המסר
וזה הפך לסלוגן המשפחתי.
אמא יקרה כתבה שיר קצרצר המיטיב לתאר את הרעיון
כשהבניין קורס
ומתמוסס
ואין לאן לברוח
הכל מר
והאוויר נגמר
ולא נותר עוד כוח
חשוב לזכור
וגם לנצור
ולא לשכוח
שאם השמש
לא תשקע
היא לא תוכל לזרוח…
וממש מתוך החורבן צומחת הגאולה!
ומתוך החושך בוקע אור גדול!
כאן בשבילך
ואיתך בתפילה
לימים של גאולה ונחמה
בבנין ביהמ"ק במהרה בימינו אמן!
דרורית
