מה קורה לך כשמישהו ניגש אליך
ואומר "וואו כל כך התפעלתי
ממך אתמול כש…."
איך הרגיש הלב שלך?
ומה קורה, לעומת זאת
כשמישהי ניגשת אליך
סתם כך באמצע קניה בסופר
או אפילו בלכתך לתומך על המדרכה
ואומרת לך
"תקשיבי, הצורה שבה התנהגת אתמול
היתה מתחת לכל ביקורת…"
הלו, רגע, מה קורה כאן?
מה את מרגישה ברגע הזה?
זה לא עושה לך טוב. ברור שלא
אבל אולי זו היתה ביקורת בונה?
אולי היא התכוונה רק להועיל לך
ולתרום לה מחכמת החיים שלה?
הכל יתכן
אבל סיטואציה נעימה זה לא. חד משמעית.
אנחנו יודעים שזה לא נעים
אז למה, למרות הכל, אנחנו מבקרים את הילדים שלנו
בדרך כלל יותר מפעם אחת ביום??
בואו נוציא לנו את הדבר הזה מהראש.
ביקורת בונה? אין דבר כזה.
לא נעים לומר
אך חשוב שנשים לב:
ביקורת אותיות קבר,
אנחנו רק רצינו לתקן את הילד
ולהפוך אותו לטוב יותר
אך מתוך הכוונה הטובה-
הנה הורדנו לו את הראש
בקורת אותיות ב- קור
מחמאה- מחממת את הלב
משדרת לילד את האהבה שלך אליו
מהווה חלק מחומרי המלט
שילדינו זקוקים כדי לבנות יסודות נכונים לבניין אישיותם
ואילו הבקורת- מקררת, קוברת חלילה
ממיתה משהו בתוך אישיותו של הילד
איך אנחנו יכולים לעשות דבר כזה?
הרב יחיאל יעקובזון שליט"א
אומר בהרצאותיו מתוך ניסיון רב
שעל כל 5 הערות שהילד מקבל
הוא צריך לקבל במקביל 50 מחמאות…
ז"א על כל הערה או משפט ביקורת
נדאג לגבות ולחסן אותו
לפחות ב10 מחמאות כנות ואמיתיות
שנכנסות עמוק לליבו…
לא רק 'פוצי מוצי אתה חמוד'
אלא מחמאות
עם מהות ומשמעות
בעוצמה שווה
לטון ולרגש בו נאמרו ההערות
אז מה כן? איך נמלא את תפקידנו בחינוך?
הרי באנו לעולם כדי לחנך אותם.. לא?
סיפר הרה"ג רבי גדליה הוניגסברג
בשם אחד מהמחנכים בדור:
"פעם אמר לי מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל:
'מחנך טוב צריך 80 אחוז לא לראות'
שאלתי אותו: 'ואם אני רואה?'
ענה לי מרן זצוק"ל:
'אז אל תראה'
המשכתי לשאול 'ואם בכל זאת ראיתי?'
ענה לי מרן זצוק"ל:
'תחשוב שלא ראית'
לא הרפיתי, הייתי חייב להבין עד הסוף.
שאלתי 'ואם התלמיד רואה שראיתי,
אולי הוא ילמד מכך שזה בסדר?'
לאחר שראה הרב שאני באמת רוצה להבין לעומק
העמיק בהסבר ונביא כאן את חלקו:
"כמו במחלות הגוף שהגוף מתמודד בעצמו
עם רוב החיידקים שסביבו,
המערכת החיסונית מסוגלת בס"ד להתגבר על רוב החיידקים שסביבה,
גם בלי לקחת אנטיביוטיקה ללא הפסקה.
כך במחלות נפש,
כלומר, ההתמודדות עם היצרים הרעים…
תפקיד ההורים והמחנכים לתת כלים
במצבים מאוד קשים לתת משענת ועצה
פעמים להעמיד במקום
אבל אלו רק תרופות או חיסונים.
לפחות 80 אחוז צריך הילד והנער
להתמודד בעצמו.
אחרת הוא יהיה נכה…"
המשיך אותו מנהל ואמר
"אני חייב להעיד שבמשך למעלה מעשרים שנות עיסוקי בחינוך
אילו הייתי מתייחס לכל מה שראיתי,
והייתי נותן להם את היחס המקובל
כיום רבים מתלמידיי ותלמידותיי היו יושבי קרנות!
ההתעלמות הרבה שהתעלמתי על פי אותה הכוונה
של מרן זיע"א נותנת לי כיום עונג עצום לראות
את הבעלים של אותן בנות שהם מטובי האברכים בעיר.
רובם אומרים לי שמאחורי השטייגען שלהם
עומדת רעייתם, ואני חושב בליבי,
אילו רק היה יודע אותו אברך מה עברה רעייתו בבחרותה…"
כך היתה משנתו של מרן הגראי"ל
מחנכים צריכים להיות ברוב המקרים
עיוורים, חרשים, אילמים.
רק במקרי קיצון יש צורך באנטיביוטיקה…
בואו פשוט נעצום עיניים ונתפלל.
זה תמיד עובד.
איך אמר הרב שטיינמן למחנך ההוא באותה שיחה?
'אל תהיו כאלה בעלי גאווה,
המחנכים צריכים להפסיק לחשוב
שהם מנהלים את כל העולם,
תנו להם להתמודד!"
זה לא קל לעצום עיניים
ו"לא לראות"
לסגור את הפה
ולשתוק את הביקורת שכמעט ברחה לי
אבל הרווח גדול ושווה, בעזרת ד'
נסו בשבוע הקרוב להתעלם
מ3 התנהגויות שליליות שבד"כ הערתם עליהן
וגרמו להתלקחות.
מחכה לשיתופים שלכם מה היתה תוצאת ההתעלמות
ואיך זה עבד בשטח
שלכם ובשבילכם-
דרורית
גם אתם רוצים ילדים מחוברים?
מזמינה אתכם לקבל את המידע על הקורס הטלפוני
שכבר שינה חייהם של מאות משפחות לטובה בכתובת:
d8484099@gmail.com
